למה לי גיוון עכשיו?!
רשתות/קהילות בוגרים שמקורן בארגונים חברתיים שמבקשים להרבות טוב אך מתבקש שתקדמנה גיוון וערכי שיוויון כחלק אימננטי מתפיסת השפעתן. אך נניח שהטיעון הערכי-מוסרי הזה לא מספיק משכנע, אנחנו טוענים שגיוון זה הדבר היעיל לעשות כדי לחולל שינוי חברתי. ד"ר גלי סמבירא היטיבה לתאר זאת עבורנו: כשעוסקים בבעיה חברתית הנוגעת למציאות קיימת, זה משול לחדר שבו יש אובייקט מורכב שאנחנו רוצים לתעד. מובן שאנו זקוקים למספר המצלמות הרב ביותר כדי לקבל את התמונה המלאה על האובייקט. כך גם בסוגיות חברתית, ככל ש"נאפשר להכניס למרחב יותר "מצלמות", כך נוכל לקבל נקודות מבט עשירות של אוכלוסיות שונות לגבי אותה סוגיה. הדבר יבטיח לנו תיאור מלא, מכיל ומורכב יותר של אותה מציאות, וגם של הדרכים לשנות אותה.
רשתות/קהילות הבוגרים נוצרו מתוך ארגונים ותוכניות שנועדו לקדם סוגיות חברתיות, הדרך לעשות זאת מבוססת גם על היכולת לייצר מספר זוויות ראיה. המגוון יכול להיות ביצירת פסיפס המורכב מנשים, גברים, חילונים, חרדים, דתיים, מוסלמים, נוצרים, מעמד סוציו-אקונומי גבוה/נמוך, פריפריה/מרכז, יוצאי אתיופיה/ברה"מ, נוער בסיכון... ובעצם מכלל הזויות המרכיבות את החברה הישראלית. זה חשוב, אך לא מספיק.
לפי סמבירא, מגוון עמוק מתייחס לא רק לזהות ותרבות אלא גם לגיוון בתפיסות עולם בחדר (תפיסות שמרנית, דתיות, מסורתיות וגישות ליברליות / פרוגרסיביות). כלומר, יכול להיות ארגון שיש בו גיוון של זהויות (למשל חרדית, מזרחית, רוסיה וחילונית) אבל אין בו גיוון בתפיסות העולם (למשל כולן ליברליות). גם במקרה כזה, נקודת המבט נותרת חלקית.
היבט נוסף של מגוון עמוק מקורו ביצירת הטרוגניות בתוך כל אחת מהאוכלוסיות בתוך עצמה. באופן הזה אין מישהו שצריך לבד "לייצג" את הקהילה שלו , והדיון בין אנשים שונים מאותה קהילה מייצר עומק בהבנת התופעה.
האם למנהל/ת הרשת/קהילה השפעה על נושא הגיוון?
מנהלי/ות רשת/קהילת בוגרים נמצאים בפוזיציה ייחודית, הם לא בוחרים וממיינים את חברי הקהילה שלהם. גם חברי הקהילה עצמם, ראוי לציין, לא בוחרים תמיד להיות חלק מקהילת הבוגרים. ברוב המקרים, הפיכה לבוגר וכניסה לקהילת בוגרים היא חלק מתהליך של סיום תוכנית חברתית.
על מנת לעמוד ביעדים ובמטרות שהציבו לעצמן, תוכניות חברתיות רבות מייצרות לעצמן את "פרופיל המשתתפ/ת האידיאלי". תהליכי המיון לתוכניות, שמזכירים פעמים רבות תהליכי מיון המקובלים בעולם העבודה, מיייצרים מצב בו המשתתפים שנבחרים לתוכנית דומים זה לזה בפרמטרים רבים. לא זאת בלבד, אלא שבמהלך התוכנית הם לומדים שפה אחת והופכים דומים אף יותר מכפי שנכנסו לתוכנית. נשאלת השאלה – האם יש כאן בעיה?
מי שמאמינים כמונו ביתרונות הרבים של רשתות/קהילות בוגרים, מחויבים לשאול את עצמם מי זוכה לקחת חלק באותן קהילות וליהנות מאותם היתרונות, ומי לא. והאם המיון לתוכניות ממדר מלכתחילה אוכלוסיות שלמות מהזכות לקחת חלק בקהילות שנועדו לטפל בסוגיות חברתיות.
אבל מה מנהלי/ות קהילת/רשת הבוגרים קשורים לזה? הרי הם לא בוחרים את חברי הקהילה. ייתכן שהדבר נכון, אבל לתפיסתנו, מנהל קהילת הבוגרים הוא מקור לאיזון ולהיזון חוזר לארגון, הוא בעל השפעה רבה והוא מחויב, אם הוא חושב שהקהילה אינה מגוונת מספיק, לעלות את הצורך להתאים את שיטת הגיוס לתוכניות בארגון. הוא גם עצמאי לחלוטין ביכולת שלו לחשוף את קהילת הבוגרים שלו לאוכלוסיות נוספות ולבעיות חברתיות רחבות בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות שיתוף פעולה עם קהילות בוגרים אחרות.
גיוון בין אוכלוסיות ובתוך אוכלוסיה
ארגונים חברתיים שונים פוגשים את נושא הגיוון מזויות שונות בהתאם למהות עשייתם. הגיוון בארגונים שמטרתם לקדם נושאים חברתיים גלובאליים או כאלו שרלוונטים למרבית האוכלוסיות בישראל (למשל אקלים) שונה במהותו מהגיוון בארגונים שפונים מראש לקבוצה מובחנת (חרדים, יוצאי אתיופיה, בדואים וכיוב). ועדיין, בשני המקרים, נושא הגיוון חייב להיות נוכח.
בארגונים מהסוג הראשון ניתן לצפות שתהליכי המיון יאפשרו ייצוג הולם לכל פלחי האוכלוסיה. בפועל, זה בכלל לא פשוט כי אם ניקח את נושא האקלים לדוגמא, אפילו שהוא משפיע על כולנו ולא משנה לאיזו אוכלוסיה אנחנו משתייכים, לא כל האוכלוסיות נותנות לכך את אותו משקל. פעמים רבות נראה שלאוכלוסיות "פריווילגיות", כאלו שמצבן החברתי והכלכלי טוב יותר, יש יותר פניות לפעילות חברתית מהסוג הזה. יחד עם זאת, חשוב שהארגונים יהיו במודעות ויעשו מהלכים יזומים כדי לגייס לתוכן חברים מגוונים ככל האפשר. למעשה, במצבים אלו הארגונים החברתיים דומים ביחסם לגיוון לארגונים עסקיים.
בארגונים מהסוג השני הגיוון מקבל צורה אחרת. ראשית, ישנם מאמצים ברוב המקרים להפגיש בדרכים שונות את הבוגרים/ות שמגיעים כאמור מתת אוכלוסיה מסוימת עם א.נשים מאוכלוסיות שונות. אמצעי נפוץ הוא תהליכי מנטורינג, שיוצרים מפגש בין-אישי ובין-תרבותי משמעותי ומאפשר. שנית, וזה היבט שחשוב לזכור, גם בתוך אוכלוסיה מסוג מסוים יש הרבה מאוד גוונים. לא נתבלבל, יש המון גוונים לשחור/לבן של החרדים. יש הבדלים עצומים בקרב אוכלוסיות שונות של יוצאי אתיופיה. לא דומה בדואי מיישוב גדול בדרום לבדואי מיישוב קטן ולא מוכר בפזורה, ובוודאי לא לבדואי מהצפון. וכן הלאה. לכן, כשאנחנו מדברים על גיוון ברשתות /קהילות בוגרים של ארגונים כאלו, חשוב לוודא שיש גיוון פנימי וייצוג הולם לכל תתי האוכלוסיה. דוגמא להתמודדות עם אתגרי הגיוון בארגונים מעין אלו ניתן למצוא במקרה הבוחן של מובילות.
יש לי קהילה/רשת מגוונת! איך אתן מענה מתאים לכל קבוצה?
הבשורות הטובות - יש לי קהילה/רשת מגוונת, כלומר, יש בה ייצוג לאוכלוסיות שונות, לזהויות שונות, לתפיסות עולם שונות. הבשורות הרעות - זה לא פשוט לנהל את זה. הנה כמה טיפים:
בואו נדבר על טוב משותף
אחד העקרונות החשובים בגישת טוב משותף + היא "מלמטה למעלה" - ארגון קהילתי המחבר בין אנשים מעולמות שונים ברמה המקומית מהווה בסיס לחשיבה ועשייה של טוב משותף. רשתות/קהילות בוגרים הן הזדמנות נפלאה לייצר תשתית לטוב משותף. לשם כך עלינו כמנהלי הקהילה/הרשת להטמיע את תפיסת תרבות כנכס - רק במצב שכל זהות מרגישה מוגנת ומוערכת בפסיפס הישראלי ניתן לצפות מכל השותפים להעריך גם את עולמות המשמעות של אחרים.ביחד ולבד
רוב האוכלוסיות בישראל רוצות להשתייך. לחברה. למדינה. לארגון האם שלנו. לרשת/קהילת הבוגרים שלנו. הן רוצות להרגיש חלק, להיות נוכחות, להשפיע ולהיתרם. רוב, אבל לא כולן. זה לא קל לעיכול, אבל זו האמת. ככל שחברה שמרנית יותר, יהיה לה קשה עד בלתי אפשרי לדור תחת קורת גג אידאולוגית ומעשית אחת עם חברות ליבראליות. אז מה עושים? מאפשרים ביחד ולבד. מחפשים את המכנה המשותף שקיים, את הזירות בהם מתקיים מפגש ומתאפשר שיח (למשל, המפגש של נשים חרדיות עם החברה הכללית מתבצע בזירת עולם העבודה) ונותנים להם מקום של כבוד. אבל לא פחות, מאפשרים זירות שבהן כל "צד" מתנהל באופן מובדל ומופרד, המשקף את ערכיו. זה נשמע בלתי אפשרי ואולי גם קצת מבהיל, אבל הניסיון לכפות את הביחד כל הזמן נדון לכישלון, הוא לא פרקטי ובמידה רבה גם לא מוסרי, לכל ה"צדדים". ברמה הפרקטית - שימו לב לקיים גם פעילויות ברשת שמאפשרות לכולם לקחת חלק (באופן מותאם באמת, שמחפש מכנה משותף רחב ולאו דווקא פשרות) וגם פעילויות מובחנות ונפרדות. המלצתנו היא - אל תחששו מזה, אפשרו את זה, תקשרו את זה.
אל תניחו הנחות, תשאלו.
לפעמים נדמה לנו שאנחנו מבינים את ההבדלים, את הניואנסים, את הצרכים של קבוצות שונות בקהילה/ברשת שלנו. אולי אכן כך, ואשריכם, ועדיין, צאו מנקודת הנחה שהידע המדויק ביותר נמצא אצל האנשים עצמם. אתם מתכננים אירוע שנתי ורוצים שכולם ירגישו בנוח לקחת חלק? דברו עם נציגי האוכלוסיות השונות, העבירו סקר קצר, צרו קבוצת מיקוד. סמנו מהן המטרות שלכם והיו גמישים לפתרונות יצירתיים. אם הצלחתם ליצור שייכות ואמון היו בטוחים שלכל קבוצה יש ניסיון ביצירת ההתאמות המדויקות ביותר עבור עצמה. זכרו שהם המומחים הכי גדולים לעצמם, ושתפו אותם בתהליך התכנון.
הקשבה ואמפתיה כבסיס הכרחי לגיוון
אמנם אנחנו מאמינים שספריית הידע שלנו צריכה לדבר ספציפית את הידע הייחודי לקהילות/רשתות בוגרים, אבל לא יכולנו להשלים את פרק הגיוון מבלי להתייחס לשתי מיומנויות הכרחיות כדי לעסוק בנושא: הקשבה ואמפתיה. כמובן, אלו מיומנויות בסיסיות למנהל/ת קהילה / רשת ולכל אדם שבמרכז תפקידו אינטראקציות בין-אישיות וחברתיות.
ד"ר עודד בן מנחם כותב על אומנות ההקשבה:
מספרים על הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין, שפרופסור ירושלמי ידוע היה שולח אליו חולי נפש והוא היה מרפא אותם. פעם פנה הפרופסור לר' אריה בשאלה: "איך אתה מרפא אותם? מה אתה עושה להם? גלה לי את הסוד". ענה לו ר' אריה: "אני לא עושה להם שום דבר, אני רק מקשיב להם."
לדבריו, ההקשבה היא תהליך קוגניטיבי ורגשי, הכולל חיפוש משמעות והבנה; תהליך של תשומת לב ומודעות, המכוונות אותנו לקבלת מידע מגּוון.
תרזה ויסמן התייחסה ל-4 איכויות של אמפתיה:
- לקיחת פרספקטיבה - היכולת לראות מנקודת המבט של אדם אחר או זיהוי נקודת המבט שלהם כאמת שלהם
- הימנעות משיפוט
- הימנעות מתגובה ומייפוי המצב
- חיבור לרגש של האחר - בחירה שכוללת פגיעות, כי אני חייבת להתחבר למשהו בעצמי שמכיר את ההרגשה הזאת
בבואנו לעסוק בגיוון, בין אם בעשייה היומיומית כמנהל/ת הרשת/הקהילה ובין אם בפעילות יזומה מול הבוגרים/ות, חשוב מאוד להניח את התשתית הזאת להקשבה ולאמפתיה. לחפש את נקודות החיבור בין הבוגרים/ות המגוונים, ולהעצים אותן. לא ממקום מאולץ או מתייפייף, אלא ממקום אותנטי.
אתגרים בגיוון
אחרי שהבהרנו לעצמנו למה כדאי לגוון, מה זה אומר לגוון, ואיך אפשר לקדם גיוון, נעצור להתייחס לאתגרים בגיוון. כי עם יד על הלב, לקיים רשת/קהילת בוגרים מגוונת באמת, זו משימה מורכבת. כל כך מורכבת שמעטות הקהילות/רשתות שמצליחות במשימה הזאת במידה משביעת רצון. המסקנה הראשונה המתבקשת היא שגיוון זו דרך, ולא רק תוצאה. זה לא שחור ולבן, זה תהליך. המסקנה השניה היא שהרצון הטוב והכוונה הכנה הם תנאי הכרחי אך לא מספיק. נבקש לטעון שכדי להצליח לגוון, אנחנו חייבים להסכים להתאמץ, להשקיע משאבים, להיות יצירתיים, וכן, גם לשלם מחירים.
כדי לקיים קהילה/רשת מעורבת חילוניים/חרדים למשל, לא מספיק להזמין את הכיבוד בכשרות מהודרת, או לא לקיים סופ"ש בוגרים/ות. ברובד העמוק והמורכב יותר, זה אומר לתת מקום של כבוד לתפיסות שמרניות שבמקרים רבים מתנגשות עם תפיסות ליבראליות. למה אנחנו לא אומרים באותה מידה את ההיפך, שזה אומר לתת מקום של כבוד לתפיסות ליבראליות שמתנגשות עם תפיסות שמרניות? כי יחסי הכוחות המבניים הם לא שיוויוניים. כי נכון להיום, יחסי הכוחות הבסיסיים ברוב הקהילות/הרשתות הם "לטובת" הלא-חרדים. על מנהל/ת הקהילה לשאול, למשל - האם אני מוכנ/ה לקיים מפגשים בהפרדה מגדרית? האם אני מוכן/ה לאתגר גיוס איש/אשת צוות חרדים לניהול הקהילה? האם אני מוכן/ה לשלב את החרדים בקביעת המדיניות ובקבלת ההחלטות האסטרטגיות של הקהילה/הרשת? אם התשובות לשאלות אלו ואחרות היא "לא" או "אולי", לא יעזור הכיבוד הכשר. חשוב לציין, גם בקרב אוכלוסיית הגיוון ישנם גוונים רבים (הרחבה בנושא כאן למעלה) ויתכן שנמצא בקרב האוכלוסיה החרדית א.נשים שירגישו בנוח גם בלי הפרדה מגדרית, למשל. ועדיין, כדי להרגיש שייכים באמת, נדרשת נכונות להסיר את המשקפיים הערכיים האישיים של מנהל/ת הקהילה/הרשת, ולהעז להתבונן במציאות דרך המשקפיים המגוונות. טור מרתק שכתבה מיכל לב בנושא הזה ב"הארץ" תוכלו לקרוא כאן. פירוט מעמיק על האתגרים והדילמות הקשורים בקהילות מגוונות יהודים-ערבים תוכלו למצוא בפרק הדן בסוגית החברה המשותפת.
ועכשיו, בואו נסבך את התמונה עוד יותר. מה אם נרצה לגוון את הקהילה/הרשת שלנו בשתי קבוצות מגוונות להן ערכים וצרכים מתנגשים? איזה ויתורים נסכים אז לעשות? איך נוכל ליישב את הדילמות והאתגרים? נזכור, הגישה הליבראלית "חיה ותן לחיות" לא מספיקה כשמדובר בקבוצות שמרניות במהותן. לצערנו, אין לנו פתרונות קסם והמלצות זהב שיפתרו את הפלונטר. כאמור, גיוון זו דרך יותר מאשר יעד. מה שבטוח, זה שנציגי כל הקבוצות המגוונות חייבים לקבל ייצוג הולם בקהילה/ברשת וגם בתהליכי קבלת ההחלטות והניהול. קולן של כל האוכלוסיות צריך להישמע, והפרשנות חייבת להיות מנותקת מנרטיב אחד מסוים. חייבת להיות נכונות של כל הצדדים להקשיב באמת, ולהסכים להשקיע מאמצים ומשאבים. מה שבטוח, כדי לחולל שינוי חברתי עמוק ומלא, זה שווה את זה! בהצלחה!
